הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל מְהִירוּת

אכן, מרוצת חייכם מטבעה היא נחפזת, ואולם, יש בידי התבונה להאריכה.

כך כותב לפני אלפי שנים הפילוסוף היווני סנקה, ומילותיו לא יכולות להיות רלבנטיות יורת גם להיום.

החיים שלנו מהירים, עמוסים ואינטנסיביים עד מאוד. אנחנו, האנשים הקטנים, נגררים אחר תרבות שלמה וכלכלות אדירות במרדף אחר עוד ועוד צמיחה, התייעלות וניצול של משאבי הטבע המתכלים לנגד עינינו. לאחר קריאה בספרו של עמית נויפלד "היסטוריה של מהירות" אני מבין יותר איך זה נוגע בכל אחד מתחומי חיינו: מזון, עבודה, צריכה, עיצוב, רפואה, חופש ופנאי. ההשלכות הקשות של המהירות והמרדף אחר צמיחה ואיכות חיים מגוונות גם הן: פגיעה אדירה בסביבה תוך ניכור מהטבע, חיסול של משאבי הטבע, מחלות כתוצאה מלחצים בעבודה, עבודה מסביב לשעון כדי להגדיל את רמת החיים, הררי זבל כתוצאה משימוש קצר מועד במוצרים רבים, מחלות כרוניות החל מדיכאון וחרדה ועד לחוסר נחת קיבוצי בשל ריבוי האפשרויות והשפע, התפוררות מושג החוויה, אובדן הבטלה ועוד ועוד...

לצערי אי אפשר לעצור את הרכבת הדוהרת. הדבר הכי טוב שאנו יכולים לעשות זה לנסות להאט ולחזור להיות במגע קרוב יותר עם הדברים, וככל שנעשה זאת כך נימנע מפגיעה מיותרת וניצול מתוך ניכור. זה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית. אז כמה דברים קטנים שאפשר לעשות (רשימה חלקית): לאכול בנחת ומתוך כבוד למזון, לשקול לצרוך בשר וחלב דרך מקומות שמנסים לצמצם את הסבל הנגרם לבעלי החיים, להסכים לרדת ברמת החיים וההוצאות כדי שנוכל לעבוד מעט פחות ולהיות בבית יותר, להיות נוכחים בהווה, לצרוך פחות, לנשום עמוק יותר, לעשות פעילות גופנית, לתרגל מדיטציה, להיות בטבע, להסכים להשתעמם ולא לעשות דבר, להיות פחות במסך או עם הטלפון, לנסוע יותר על אופניים או ללכת ברגל, להעריך יותר את מה שיש. ובעיקר, לחבק חזק את מה ומי שחשוב ויקר לנו.