יִקְבַּע מִבְחַן הָרָצוֹן

הַמִּלְחָמָה זֶהוּ הַמִּבְחָן הָעֶלְיוֹן לֹא רַק שֶׁל כּוֹחַ, אֶלָּא גַּם שֶׁל רְצוֹן הַחַיִּים. אֲנַחְנוּ הָעֳמַדְנוּ עַכְשָׁו, אַחֲרֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה, בִּפְנֵי מִבְחָן עֶלְיוֹן זֶה, וְלֹא קַל לְהַגִּיד אֵיךְ נַעֲמֹד בּוֹ וּבְמָה נֵצֵא מִמֶּנּוּ. אֵין זֶה תָּלוּי בְּכָךְ, אִם הַלִּיגָה הָעַרְבִית תִּשְׁלַח צְבָאוֹת אוֹ לֹא תִּשְׁלַח, וְכַמָּה חַיָּלִים עַרְבִים יְגֻיְּסוּ נֶגְדֵּנוּ, וּמִי יַעֲזֹר לָהֶם וּמִי לֹא יַעֲזֹר לָהֶם. אֵינִי אוֹמֵר שֶׁאֵין הֶבְדֵּל אִם הַלִּיגָה תִּשְׁלַח צְבָאוֹת אוֹ לֹא תִּשְׁלַח, וְאִם עֶשְׂרוֹת־אֲלָפִים חַיָּלִים עַרְבִים יִתְגַּיְּסוּ נֶגְדֵּנוּ אוֹ מֵאָה־אֶלֶף חַיָּלִים, וְאִם יְקַבְּלוּ הַרְבֵּה נֶשֶׁק אוֹ פָּחוֹת נֶשֶׁק. כָּךְ אוֹ כָּךְ — רַב וְעָצוּם הַהֶבְדֵּל. מְמַדֵּי הַהַתְקָפָה עָלֵינוּ יִקְבְּעוּ אֶת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנַּקְרִיב. אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא אֵלֶּה יִקְבְּעוּ. יִקְבַּע מִבְחַן הָרָצוֹן. זֶהוּ הַמִּבְחָן הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין אַחֲרָיו כְּלוּם: מִי שֶׁרְצוֹנוֹ יַגִּיעַ לְשִׂיאוֹ — יַעֲמֹד בַּמִּבְחָן וְיֵצֵא לְחַיִּים. מִי שֶׁרְצוֹנוֹ יִכָּשֵׁל — יִפֹּל בַּנּוֹפְלִים, וְצָפוּי לְכִלְיוֹן גָּמוּר, כִּלְיוֹן מוּסָרִי, מַמְלַכְתִּי וּפִיסִי. (דוד בן גוריון)

האמת היא שאין לי מילים.

הלסת שמוטה מתדהמה.

כבר חשבנו שראינו הכל אבל מסתבר שאין גבול לתחכום ולתעוזה של העם הזה.

אחרי שנים של חיים-בצל-איום-קיומי-מודחק שנדמה שנגזר עלינו לשאתו, מסתבר שמזה שנים רבות יש רבבות אנשים שעבדו ימים כלילות, בשקט בשקט, על מנת להעניק לנו עתיד טוב ובטוח יותר. יש גם פחד וחרדה עכשיו, אבל נדמה שהעולם יהיה מקום שקט ובטוח יותר עבורנו מעתה והלאה.

את המילים האלו אמר בן גוריון כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, ונדמה שאחרי כמעט שמונים שנה הן עדיין חיות ונכונות. עם כל הפילוג והויכוחים הפנימיים באשר לניהול המלחמה ומטרותיה, נדמה שרצון החיים של עמנו מתנוסס מעל הכל. אנו רוצים לחיות. לגדל את ילדינו כאן. להיות בטוחים. לשמוח. ליצור ולהעניק משמעות לקיום. יש לנו כוח צבאי, ולא מעט ממנו, אבל יותר מכך מטוסי חיל האוויר מונעים בדלק אחר, ברצון החיים.

עוד יהיו ימים מאתגרים ומורכבים כמו שאוהבים להגיד,

עוד תהיינה אבדות בגוף ובנפש,

אבל מי שרוצה לחיות באמת מרחיק ראות מעבר לעכשיו, מעבר לפרטי, ומישיר מבט אל הנצח.

מתקשה לעכל שרק לקראת חצות חזרתי מערב קסום ביער, ואחרי כמה שעות קורה כל זה. ועדיין יש חוט שמקשר ביניהם - כוח האהבה, רצון החיים.

מאחל בהצלחה לכל אנשי כוחות הביטחון במשימותיהם,

מלא הערכה על פועלם של כל הנוגעים בדבר לאורך שנים רבות,

הלוואי ובעזרת המלחמה המונעת מרצון החיים נביא שקט לאזור המדמם הזה.