לוֹ יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם גְּבוֹהִים הַשָּׁנָה

לוּ יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם גְּבוֹהִים הַשָּׁנָה וּכְלִיל הַיָּרֵחַ וְנֹפֶת חַמָּה וְהַיָּם רַךְ כְּמוֹ חוֹל, וְהָאֶבֶן תַּכְמִיר הַיּוֹרֶה ישְׁתַּדֵּל לָבוֹא בְּעִתוֹ, נְחָלִים יִזְרְמוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת, כּוֹכָבִים יִדָּלְקוּ לְמַרְאֶה עָב קְטַנָּה תְּאֵנָה וְשִׁטָּה יִתְעַלְּסוּ בְּשִׁלְהֵי הַשָּׂדוֹת, וּכְשֶׁרוּחַ תִּשְׁרֵי תְּפַיֵּס בִּסְלִיחוֹת, יַמְתִּיק נֹגַהּ אוֹר מְבוֹשֵׁי עַלְוָתָם וכְמוֹתָם לוּ אֶהְיֶה לוּ תִּהְיֶה גַּם אַתָּה (איריס אליה כהן)

"לו יהיו השמים גבוהים", כך השורה הראשונה של השיר.

לפעמים מתאהבים כבר בשורה הראשונה, כבר מהעמוד הראשון של הספר יודעים שליבנו ייסחף אחריו.

אחרי שנה קשה וכואבת כזו, גם בחיים הפרטיים שלי וגם בחיי העם, אתפלל שהשמיים יהיו גבוהים השנה. שנוכל לנשום, שנוכל להתרווח, שנוכל לקוות בכל ליבנו לטוב. לא נבקש רבות, רק שהעולם ימשיך להתקיים לפי קצבו הפנימי מימים ימימה – הנחלים, הים, הכוכבים והעצים. כל שורה בשיר ממיסה אותי קצת יותר, בעיקר כשאני מקשיב לשירה ולניגון הנפלאים של אלירן והילה מזוז מההופעה ההיא בשבוע שעבר, שלקחו את השיר הזה של איריס אליה-כהן והעלו אותו לגבהים שרק הנשמה שומעת.

כאבים גדולים ותפילות קטנות. והתמונה הזו המצטיירת מהמילים עולה לנגד עיניי ומעלה את כל הדמעות. מתוכן אני שולח אליכם איחולים רבים לטוב. לטוב שבעולם, לטוב שבאדם. יש לנו הזדמנות להמשיך מהתחלה. לשים לב מחר בבוקר לראשית של השנה, לראשית של היום – למחשבה ראשונה, דיבור ראשון, מעשה ראשון (כדברי הבעש"ט). יש מישהו שם למעלה, וגם כאן על האדמה, "הרוצה רק טוב גם השנה".

שנה טובה ומתוקה!