לָנוּעַ מִתּוֹךְ אַהֲבָה

במשך חיים שלמים אני נע לרוב כמו אמבה, מופעל ומהווה את דרכי בעולם מתוך היצמדות לעונג וסלידה מכאב. push and pull. מישהו התייחס אליי לא יפה - עלבון ועוינות. מזג האוויר נעשה נעים - אני מחייך. משהו לא צפוי נקרה בדרכי - הלב נעשה קפוץ ומרוגז. מישהו החמיא לי - ואני מתרווח בגאווה.

אחרי שלושה ימים בריטריט ויפאסנה עם המורה הנפלאה לילה קמחי, לראשונה הרגשתי באיזון פנימי אל מול העונג והכאב, ההיאחזות והסלידה. האדמה היא עדי. זבובים טיילו באין מפריע על שפתיי. ובאופן שהפתיע אותי מאוד, דווקא אז התעורר בי הפחד - אז מה יניע אותי בעולם כעת? ויגרום לי לזוז ולשנות? הרי לפעמים גם זה דרוש בחיים. איך אדע אם אני ניצב מול גירוי מעורר סלידה שעליי לעמוד מולו בהשתוות הנפש או מציאות שיש לפעול בה ולשנותה? פשטתי את המנגנון הישן, ההישרדותי, מה עכשיו?

בתוך חקירה עם לילה, הבנתי שיש בי כוח גדול יותר, נסתר, שלפעמים מניע אותי בחיים - אפשר לקרוא לו אהבה. ואולי אפשר לנוע איתה ומתוכה לא רק כשנעים וטוב. לא לתת לה להתכווץ כאשר אני נפגש עם כאב. להעניק מבלי לקבל תמורה. לשחרר כשצריך. להתקרב כשצריך. לשאוף לטוב. אפשר לפתוח את הלב. אין מה לשמור ואין על מה להגן. אפשר לנוח ולתת לו לכוון את דרכי. בשנה האחרונה הצלחתי לעשות זאת לגבי גופי - הפסקתי להיות מופעל מתוך עונג, הפסקתי להכניס לגופי כמעט לחלוטין מוצרי סוכר, קמח ופחמימות ריקות מתוך אהבה - מה יזין את גופי ויסייע לו להיות משכן לנפשי לעוד שנים רבות.

אורח חיי השתנה ובחודש האחרון ויתרתי גם על בשר ודגים ומוצרי חלב (אני טבעוני שאוכל ביצי חופש) מתוך אהבה לבריאה ולמרות שבשר זה טעים לי בטירוף ולא נשאר לי כבר כמעט מה לאכול. אז יש בי את הכוח הזה, אבל לא תמיד אני נותן לו להוביל אותי. אז זה מה שאני רוצה השנה: ללמוד לנוע מתוך אהבה. זה לא אומר לראות ורוד. ולפעמים לפעול מתוך אהבה זה דווקא חד וחותך ולא נוח. אבל תמיד זה בעל כוונה להיטיב עמי ועם הסביבה שלי, מתוך חיבור ואחריות. את זאת אני זורע היום בלבבי.