לַחֲזֹר לַגּוּף בַּגּוּף

לַחֲזֹר לַגּוּף בַּגּוּף פָּשׁוּט לַחְזֹר לָעוּף. כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַמְרִיא, אִם הוּא רַק בָּרִיא, לִנְשֹׁם רֶגַע אֶחָד אֶת כָּל הַשַּׁבְרִירִי הַזֶּה, כְּמוֹ חַרְסִינָה בֵּין הַפִּילִים. לֵהָנוֹת מִכָּל הִתְמַתְּחוּת וּבָהּ בָּעֵת לְהוֹדוֹת שֶׁזֹּאת רַק רַפְסוֹדָה בֵּינוֹת הַגַּלִּים. וְהַגַּלִּים לֹא חוֹזְרִים, רַק עוֹלִים וְיוֹרְדִים וִיְצִיבוֹת הִיא הָעִנְיָן כֻּלּוֹ. בְּתוֹךְ כָּל הַפַּחַד הַזֶּה, בְּתוֹךְ כָּל הַשִּׂנְאָה, בְּתוֹךְ כָּל זֶה הַיֹּפִי הַנּוֹרָא. בַּגּוּף הַנּוֹזְלִי הַזֶּה, בְּגוּף הָאֲוִיר הַזֶּה, בְּגוּף הָאֶבֶן הַזֶּה, בְּגוּף הָעֵץ הַזֶּה, בַּגּוּף הָאֲדָמָה. אֲוִיר נִכְנָס, אֲוִיר יוֹצֵא. אֲוִיר נִכְנָס, אֲוִיר יוֹצֵא רַפְסוֹדָה צָפָה בַּיָּם (בעז יניב)

יש ימים שאני אוויר.

מחשבות, רעיונות, יוזמות.

יש שאני ממריא איתו בריחוף למחוזות חדשים ומרגשים.

ויש שהאוויר דחוס והמחשבות מעמיסות ואי אפשר לנשום וגם אי אפשר לישון.

הראש נעשה כבד ומורגש, ומן האוויר מבקש לצנוח אל האדמה.

ופתאום יש גוף.

והגוף דורש את שלו. אומר שדי, צריך להאט ולעצור.

אי אפשר להציל את העולם.

צריך לשמור גם על עצמנו.

אוויר נכנס, אוויר יוצא.

הרפסודה מתקשה לצוף מרוב משקל.

יש להניח.

זה מה שהגוף מסמן לי היום.

קולי הצטרד ונאלם כמעט לגמרי,

מבקש לעצור את הדיבור המתמשך.

לנוח.