סימני הפיסוק של העולם
באותו היום נשרו באחת סימני הפיסוק של העולם ואני הצטרכתי ללמוד להלך בו מחדש (שקד קפלן)
זהו יום נורא ואיום, בו התבשרנו על מותם של שלושה עשר לוחמים בסדיר ובמילואים.
אין לתאר את גודל הצער שפוקד בתים רבים ברחבי הארץ בערב זה של שבת.
אל מול מות הקדושים שלהם במלחמה על הבית אני נותר ללא מילים.
גם מילות נחמה לא עולות בלבי כעת.
אני נשאר עם השיר הזה של שקד קפלן, ששכלה את בנה מיכאל לפני מספר שנים, לא במלחמה הזו ולא באף מלחמה. הוא נפטר ממחלת הסרטן בזמן שירותו הצבאי אליו התנדב למרות היותו חולה.
רמת הכאב אינה מושפעת מסיבת המוות.
את השיר הזה פגשתי בספרון שירים שהיא כתבה לאחר מותו, בו היא נוגעת באבל הבלתי נתפס הזה על מות הבן. ולפעמים זה מרגיש שבאמת אין מילים שיכולות לנחם. גם לא חיבוק. גם לא אמונה. רק ים של עצב וחיים אחרים שמתחילים עכשיו.
ואני קורא שוב ושוב את השיר הזה וחושב כמה הוא נכון לא רק לשלוש עשר משפחות היום, אלא גם כמה הוא נכון לנו כעם, במלאת שנה ל-7/10. איך מאז התהפכו החיים, נפלו כל סימני הפיסוק, ואנו לומדים ללכת מחדש בעולם אחר.
פחות תמים. יותר כואב ומפחיד.
חשופים ודומעים יותר אבל גם מחוספסים יותר.
מקווים להאמין שיבואו עלינו ימים טובים.
Comments