שֶׁהַיְּצִיאָה אֶל הַטֶּבַע הִצִּילָה אֶת חַיַּי

שֶׁאָנוּ תָּמִיד עַל פְּנֵי הַר שֶׁהַיְּצִיאָה אֶל הַטֶּבַע הִצִּילָה אֶת חַיַּי שֶׁמְּחַבֵּר הַחַיִּים שַׁזָּר הַכֹּל יַחַד שֶׁיֵּשׁ לְהַקְשִׁיב לְעוֹלָם בִּתְשׂוּמֶת לֵב יְתֵרָה שֶׁהַשִּׁירָה מְאַפְשֶׁרֶת אֶת הֶמְשֵׁךְ הַלִּקּוּט וְהַצַּיִד שֶׁהָאִישִׁי בְּיוֹתֵר נוֹגֵעַ לַכֹּל שֶׁהַצּוּרָה מְסַפֶּרֶת עַל שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁהַסֵּדֶר מוֹבִיל לְאַנְשֶׁהוּ (גיא סער רוסו)

לפני שלושה שבועות הודיעה לי תלמידה-חברה יקרה שאמה נפטרה במפתיע מתאונת דרכים, שהתרחשה בדיוק ברגעים שבהם היא חוותה התרוממות רוח במקום אחר. ההלם והכאב היו קשים מנשוא. במהלך ימי השבעה היא קיבלה מאדם קרוב את הספר "שהעולם פתאומי" של גיא סער רוסו, אשר מתוכו היא שלחה לנו את השיר הנפלא הבא. והשיר הזה, שתיכף אדבר אודותיו, הוא רק חלקיק מתוך עושר גדול של שירים. (אני יודע כי מייד כשקלטתי את האוצר הזמנתי את הספר ושמתי אותו שיהיה קבוע בתיק). שירים שבהן כל שיר הוא צירוף משפטים כמעט אקראי, שכל אחד מהם הוא פתיחה לספר שלם. וכל משפט הוא המשך של משפט אחד ובסופו אין נקודה כך שהאופק פתוח. כל משפט הוא הזמנה למסע חיים. ואני הולך כבר שבועיים עם השיר הזה, וכל משפט בו מעיר בי עולם אחר.

אני לא רוצה לצבוע את הדף בצבעים שלי כדי לתת מקום לצבעים שיעלו לכם. רק אגיד שמשפט אחד טלטל אותי, משפט שני העניק לי פשר, ומשפט שלישי גרם לי להרגיש שמישהו שלא מכיר אותי מבין את היסוד שבעולמי.. אז מוזמנים לצלול אל השיר הזה בעצמכם, כל בוקר לקחת משפט אחד ולראות אילו חוטים הוא מושך בעולמכם. ובאשר אליי ואולי לעוד כמה מכם - אין ספק שהיציאה אל הטבע משנה את חיי.