סוֹלֵחַ לַיָּרֵחַ

סוֹלֵחַ לַיָּרֵחַ לְהָרֵי הַמִּדְבָּר חִיּוּךְ לְשָׂדוֹת וּלְעִנְבֵי הַיַּיִן לָחַשׁ הַשָּׁמַיִם מְטַפְטֵף עַל הָהָר רֵיחַ חַיִּים צָף עַל נָהָר (מקור לא ידוע)
שבוע ראשון של שגרה אחרי חופש גדול. לא קל.. להתרגל מחדש לקום השכם בבוקר, להיפרד מבני המשפחה למחצית היום ויותר, לשוב אל שגרת החיים שנשכחה בחום הקיץ. הערבים מתקררים אך השמש עוד איתנה בעיצומו של היום. החצבים מיתמרים בשדה, ראש השנה מעבר לפינה, והציפורים הנודדות חוצות את השמיים אל ארצות החום. לפחות בביתנו ואולי גם בביתכם, עייפות גדולה אחרי שבוע ראשון של מעט שינה ויותר עשייה ממה שהתרגלנו בזמן האחרון.
אתמול בערב בקושי השתכנעתי להתלוות לאשתי היקרה להופעה אנונימית בישוב השכן. ואיזה כייף שהלכנו.. כי מה שהכי הייתי צריך בתוך הימים האלו הוא להתרגש ולהינגע מפלא החיבור המרטיט בין מילים לקול ומנגינה. הופיעו שם אלירן והילה מזוז, ובשלב כלשהו אלירן הקריא את השיר האנונימי הזה שכתב אחד מחבריו, איני זוכר את שמו. המילים נשמעו חמודות באוזניי בערבו של היום, לא יותר מכך. אבל אז הם התחילו לשיר ולנגן, והמזיגה שלהם יחד, כמו באהבה טובה, הוציאה משניהם את המיטב. המילים הפכו מכושפות בקולם, יחד עם החליל של חנניה, ובאותם רגעים לא היה חסר לי דבר. מצרף כאן את השיר לכבוד השבת הזו שלפני ראש השנה, ואולי גם לכם הוא יביא מעט נחמה.
Comments