top of page

עַל סְלִיחָה, אַשְׁמָה וְחֶמְלָה




חִזְרוּ עַל הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: פָּגַעְתִּי בַּאֲחֵרִים בִּדְרָכִים רַבּוֹת, בָּגַדְתִּי בָּהֶם, נָטַשְׁתִּי אוֹתָם, גָּרַמְתִּי לָהֶם סֵבֶל, בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, מִתּוֹךְ הַכְּאֵב, הַפַּחַד, הַכַּעַס וְהַבִּלְבּוּל שֶׁלִּי. תְּנוּ לְעַצְמְכֶם לְהִזָּכֵר בִּכְאֵב שֶׁגְּרַמְתֶּם לַאֲחֵרִים מִתּוֹךְ הַפַּחַד וְהַבִּלְבּוּל שֶׁלָּכֶם. רְאוּ אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה. הִרְגִּישׁוּ בְּצַעַר וּבַחֲרָטָה שֶׁלָּכֶם. הִרְגִּישׁוּ שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ תּוּכְלוּ סוֹף סוֹף לְשַׁחְרֵר אֶת הַנֵּטֶל הַזֶּה וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה. דַּמְיְנוּ כָּל זִכָּרוֹן שֶׁעֲדַיִן מַכְבִּיד עַל לִבְּכֶם, וְאָז פָּנוּ לְכָל אָדָם כָּזֶה לְחוּד וּבְלִבְּכֶם אָמְרוּ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתֵךְ. (מדיטציה על הסליחה / ג'ק קורנפילד)

אשמה היא יסוד מכונן בתרבות האנושית. היא נובעת מתוך המצפון ואפשרה לנו לחיות יחד זה לצד זו לאורך הדורות מתוך אמון ושותפות. אני מרגיש לפעמים שבימינו הפך רגש האשמה, לצד הבושה והעצב, למוקצה ומגונה. אנו נמשכים אל מה שנעים ונמנעים ממה שגורם לנו אי נוחות. יאיר כספי פעם סיפר לי על הרצאתו של מרטין בובר בפני פסיכיאטרים אמריקאיים בשנות ה-40, בו הוא דיבר על אשמת שווא ואשמת אמת ועל החשיבות להבחין ביניהם. אשמת שווא היא רגש אשמה שהאדם מרגיש אך אין לו סיבה מוסרית אמיתית לחוש אותו. כמו למשל ילד קטן שהוריו התגרשו והוא מרגיש שזה בגללו. הוא מרגיש אשמה מתוך תפיסת עולמו האגוצנטרית המייחסת את הכל אליו, אך בוודאי שהוא אינו אשם בכך. לעומתה, אשמת אמת קשורה במעשה שאדם עשה הנוגד את המוסר והמצפון המקובלים, שיש בו פגיעה מוסווית או גלויה כלפי האחר, ונכון לאדם שירגיש אשם על כך, על מנת שיוכל לקחת אחריות ולתקן את דרכיו. אבל מה עושים כאשר רגש האשמה מודחק אל אזורי הצל של האדם והתרבות?


אפשר להרהר על כך רבות בהקשר החברתי הכללי והנוכחי בישראל.. אבל אני רוצה כאן להציע לנו לחזור פנימה לעצמנו. לקראת יום הכיפורים, יש לנו הזדמנות להיפגש עם האשמה בתוכנו ולקחת אחריות על מעשינו, וזאת מבלי להלקות את עצמנו או להחמיר יתר על המידה. איזון עתיד וקשה להשגה, אך נדמה לי שאם כולנו נצליח לעשות את העבודה המאוד אישית הזו - האדוות יכולות להרחיק עד מאוד. מצרף כאן הנחיה למדיטציה של בקשת סליחה מאחרים, המופיעה בספר "הלב הנבון" של ג'ק קורנפילד. ממליץ לגשת אליה עם הרבה חמלה ועדינות אבל גם ישרות לב ואחריות. 


Comments


כאן תוכלו למצוא תוכן מגוון מעולמות הנוכחות, הטבע והרוח, ואיך שהם נפגשים עם החיים בעולם הזה. מילים גדולות של הוגים ומשוררים שמרחיבות את נקודת המבט ומעוררות את הלב והנשמה, בתוספת מילים קטנות שנחצבות מתוך ליבי הפתוח. מוזמנים ומוזמנות בחום לקרוא, להינגע, ולשתף.

Feather

ברוכים הבאים לבלוג שלי

להירשם לרשימת התפוצה

תודה על הרשמתך!

bottom of page