אֱלֹהִים שֶׁלִּי אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ

אֱלֹהִים שֶׁלִּי אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ, זֶה שֶׁבָּרוּחַ לְרֶגַע נִרְעַד, אֱלֹהִים שֶׁלִּי, הַשָּׁעָה שָׁלשׁ, יוֹם שֵׁנִי, שְׁנַת שִׁבְעִים וְאַחַת… וְלִי יֵשׁ הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת, תֵּל אָבִיב, הַשָּׁעָה שָׁלשׁ. לֹא בְּכָל יוֹם אֲנִי נוֹלֶדֶת וְלֹא בְּכָל יוֹם אַתָּה מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ. עֲשֵׂה שֶׁהוּא יִזְכֹּר, אֱלֹהִים, תֵּן לוֹ אוֹת. אֱלֹהֵי הַנָּשִׁים, אֱלֹהֵי הַהַפְתָּעוֹת, אֱלֹהֵי הַשְּׁמָשׁוֹת וְהַיְרֵחִים, אֱלֹהֵי הַמַּתָּנוֹת וְהַפְּרָחִים, עֲשֵׂה שֶׁיִּזְכֹּר הַשָּׁנָה, עֲשֵׂה שֶׁיָּבִיא מַתָּנָה. אֱלֹהִים שֶׁלִּי, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ, זֶה שֶׁבָּרוּח הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, אֱלֹהִים שֶׁלִּי, הַשָּׁעָה שָׁלשׁ, יוֹם שֵׁנִי… מָה אִכְפַּת לְךָ, מָה אִכְפַּת לְךָ אִם הוּא יָבוֹא?.. הֵן יֵשׁ לִי הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת, בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הוּא שָׁכַח, וְגַם בַּשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי שֶׁעָבְרָה הוּא לֹא זָכַר, תָּמִיד הוּא מְבֻלְבָּל כָּל כָּךְ. עֲשֵׂה שֶׁהוּא יִזְכֹּר, אֱלֹהִים, תֵּן לוֹ אוֹת. אֱלֹהֵי הַנָּשִׁים, אֱלֹהֵי הַהַפְתָּעוֹת, אֱלֹהֵי הַשְּׁמָשׁוֹת וְהַיְרֵחִים, אֱלֹהֵי הַמַּתָּנוֹת וְהַפְּרָחִים, עֲשֵׂה שֶׁיִּזְכֹּר הַשָּׁנָה, עֲשֵׂה שֶׁיָּבִיא מַתָּנָה. אֱלֹהִים שֶׁלִּי, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ, זֶה שֶׁהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל רֹאשִׁי, אֱלֹהִים שֶׁלִּי, כְּבָר אַחֲרֵי שָׁלשׁ וְאֶצְלִי זֶה כְּבָר קְצָת אַחֲרֵי שְׁלשִׁים… טוֹב, אָז יֵשׁ לִי הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת — טוֹב, אָז מָה אִם הוּא שָׁכַח, אָז מַה יֵּשׁ? בְּכָל שְׁתֵּי דַּקּוֹת אִשָּׁה נוֹלֶדֶת, בְּכָל שְׁתֵּי דַּקּוֹת נוֹלָד אִישׁ טִפֵּשׁ. לֹא צָרִיךְ שׁוּם נִסִּים, אֱלֹהִים הַגָּדוֹל, הוּא פָּשׁוּט שַׁכְחָן, הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל. אֱלֹהֵי הַשְּׁמָשׁוֹת וְהַיְרֵחִים, אֱלֹהֵי הַשּׁוּם דָּבָר, אֱלֹהֵי הַשּׁוֹכְחִים — אָז מָה אִם חָלְפָה עוֹד שָׁנָה? בִּגְלַל זֶה מֻכְרָחִים מַתָּנָה? (תרצה אתר)

יומולדת. תל אביב. חופשה זוגית.

לילה ראשון שלנו בלי הילדים אחרי יותר מחמש שנים.

מותו של אבי. מגפת הקורונה. מותה של אמי. מלחמה ללא סוף.

חטופים. שכולים. פצועים בנפש.

ובתוך זה עשייה מאומצת שיש בה תקווה לריפוי.

זה היום אז נסענו למרות הכל – מזג האוויר, חזרת החטופים בארונות.

היינו אתמול בתערוכת עדות מקומית ובכיכר החטופים בערב.

חופשה ברוח יום האתמול. היום נהיה שמחים יותר.

יש לנו הרבה מה לחגוג גם.

ואני מרגיש איכשהו שלמרות הכאב הייאוש הנוכחיים והצטברות השנים,

אני במקום שבו אני צריך להיות, ואני קם כל בוקר עם זיק של תשוקה.

לפני שלוש שנים בדיוק, ביום ההולדת עצמו, הלכתי לסדנת קונסטלציה משפחתית.

אז רק אבי היה בעולם שכולו טוב. אמי כבר לא הייתה במיטבה וסבלה מדיכאון ומחלת לב רבת שנים.

בדרך היא התקשרה אליי לספר איך עבר עליה הלילה ושקשה לה.

ולא הזכירה דבר לגבי יום הולדתי.

אני זוכר את עצמי נוסע לסדנה עם השיר הנרעד הזה ובוכה כל הדרך אל הסדנה.

אלוהי השוכחים...

הבנתי שהיא לא מסוגלת עכשיו אבל כאבתי על עצמי.

הגעתי די מפורק לסדנה, ויצאתי עם כמה חלקים יותר במקום.

הצלחתי להיות עם בכאב בבטן אבל גם יותר בחמלה כלפיה.

בשנה שבאה אחר כך היא חלתה מאוד. וכל זה נשכח ולא היה חשוב עוד.

בשבוע שעבר אחת המשתתפות בקורס הזכירה את השיר ואני ישר הצטמררתי. אם הייתה משמיעה אותו הייתי מתחיל לבכות. תרצה אתר וחוה אלברשטיין זה שילוב מנצח לגעת בפנוכו.

אז אין הורים שיתקשרו ויברכו.

אבל יש את אשתי היקרה, שלא שוכחת אף פעם.

ויש ילדים מתוקים מתוקים.

ויש חברים של שנים, ויש תלמידים, ויש אנשים שנצטלבו דרכנו לכמה רגעים בעולם הזה.

אז היום אני גם כואב וגם מאושר.

עם זיכרונות-עבר מתוקים ומלוחים, ועם ציפייה לימים שיבואו.

יש עוד הרבה עבודה בעולם הזה, ואני מרגיש שהיא מחכה גם לי. שנועדתי לה.

אני מרגיש צעיר – שיערי מלא, גופי עודו נאמן, ורוחי רעננה.

לסיום, אומרים שלמי שיש יומולדת יש כוח לברך אחרים, ולא רק שיברכו אותו.

אז מברך את כולנו שנהיה שלמים יותר שיחזרו אלינו כולם.

שנדע אושר פשוט,

שמחות קטנות של יום חולין.

שנזכה למרפא לכאב האינסופי.

שנדע להיות זה עבור זה.

שנדע ביטחון ושלום ואמת,

ובעיקר – אהבה.