רַק אִם אֶמְצָא יְדִידֵי אֱמֶת אֶנָּצֵל

אֲנִי צְרִיכָה אֱמֶת. רֵעִים אֲמִתִּיִּים, מְשׁוֹרְרִים וְהוֹגִים אֲמִתִּיִּים מִשֹּׁרֶשׁ נַפְשִׁי. עַכְשָׁו לֹא יַצִּילוּ אוֹתִי הָעֵצוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַבִּשּׁוּלִים וַעֲבוֹדַת בֵּית הַסֵּפֶר. רַק אִם אֶמְצָא יְדִידֵי אֱמֶת אֶנָּצֵל, מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּגַּע בִּנְקֻדַּת הַחַיִּים שֶׁבִּי, עֲבוֹדַת אֱמֶת, שִׁירַת אֱמֶת, שֶׁקֶט שֶׁל אֱמֶת. (זלדה)

ישבנו מסביב למדורה ביער לקראת ערב.

עקיבא ניגן איזה ניגון ושרנו יחד: "הנה אל ישועתי, אבטח ולא אפחד".

זה היה כל מה שאפשר לבקש.

להרגיש שיש לנו מקום. שאנחנו לא לבד. בלי בושה. עם כל האמת:

עם הפצע, עם החיים שהשתנו, עם המאמץ האינסופי לעשות פעולה בסיסית ולא להצליח.

עם הכיוונים המנוגדים שמרוצצים את הנפש - להתקרב ולהתרחק, להיראות ולהיעלם, לוותר ולהילחם.

ואני יושב שם וחושב כמה אמת פשוטה יש שם במעגל הזה. פשוט להיות. קרוב. מובן. עם האמת. בלי צורך להסתיר או לכסות או להיאבק או להתכחש אליה.

ואולי יותר משהם צריכים עוד שיטת טיפול ועוד תרופות שמורעפות עליהם חדשות לבקרים, הם, כמו כולנו על פני האדמה, צריכים בסך הכל אנשים טובים מסביבנו, קהילה, מקום שהוא בית, אווירה אינטימית שבה מקבלים אותי כמו שאני ומבינים אותי ומושיטים לי יד. חיבוק אמיתי. צחוק מתגלגל. אמת.

בערבי השבוע האחרון אני משוחח עם אנשים נפלאים שאיני מכיר, המתעניינים בקורס 'התקרבות'. יש לי כבר כמה שעות שיחה טובות. במהלך השיחה אני גם מספר קצת על הקורס. עלתה בי המחשבה שהיה חכם אולי להקליט איזה סרטון במקום לספר כל פעם מחדש. לחסוך זמן שממילא אין לי. המחשבה הזו אולי ברגע הראשון שאני מתחיל לספר, אבל אז קורה דבר מדהים וכל פעם אני אומר משהו קצת אחר, מחובר לאיפה שאני עכשיו, מחובר לאדם שאני מדבר איתו ומרגיש אותו למרות ההיכרות הקצרה. ואז אני מתחיל להתרגש, כי זה באמת מרגש אותי לדבר על זה. כי למרות שזו השנה השישית אני מרגיש כאילו זו פעם ראשונה. כי כל שיחה היא אחרת. כל שנה היא אחרת. כל אדם הוא עולם וכל שכן קבוצה של אדמים.

אני חושב על זה שזה כאילו בניגוד לזרם. ההיפך מ-AI. במקום לתת למחשב לתת מילים והסברים אני מעדיף את אלו שיש בהם אמת חיה. שאין סיכוי לזיוף.

במקום לקצר דרכים אני מאריך.

כי אני מאמין ששם טמונה אמת שאי אפשר לתכנן או להנדס.

וכמו שכתבה זלדה היקרה:

מה אנחנו כולנו צריכים בתקופה הזו יותר מאמת?

מידידי אמת?

ממשהו שייגע בנקודת החיים שבי?

בתוך הטירוף של העידן הזה, מול המלחמות והטכנולוגיה, אולי זה מה שיציל אותנו.