אֵינָם צְרִיכִים לְעַכֵּב אַהֲבָה

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁהָעוֹלָם הַשּׁוֹרֵץ הַזֶּה עָנִי מִדַּי מִכְּדֵי לְסַפֵּק אוֹבְּיֵקְט לְאַהֲבַת הָאָדָם – הוּא מַצִּיעַ הִזְדַּמְּנוּיוֹת בִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת לְכֻלָּם. חֹסֶר הַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב הִיא זוֹ שֶׁגּוֹזֶלֶת מֵהָאָדָם אֶת הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת הַלָּלוּ. הָעוֹלָם הוּא רֵיק רַק לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אֶת הָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ כְּלַפֵּי דְּבָרִים וַאֲנָשִׁים, וְלַהֲפֹךְ אוֹתָם לְחַיִּים וְיָפִים. מָה שֶׁמְּחַיֵּב אוֹתָנוּ לִיצֹר תַּחְלִיף מִתּוֹכֵנוּ אֵינוֹ חֹסֶר חִיצוֹנִי, אֶלָּא חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּנוּ לִכְלֹל מַשֶּׁהוּ מִחוּץ לְעַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ אַהֲבָתֵנוּ. בְּהֶחְלֵט הַקְּשָׁיִים וְהַמְּצוּקוֹת שֶׁל הַמַּאֲבָק הַקִּיּוּמִי עֲלוּלִים לְדַכֵּא אוֹתָנוּ, אַךְ גַּם הַתְּנָאִים הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר אֵינָם צְרִיכִים לְעַכֵּב אַהֲבָה; לְהֵפֶךְ, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הֵם מְדַרְבְּנִים אוֹתָנוּ לְמַאֲמַצִּים גְּדוֹלִים יוֹתֵר. (יונג)

לשם לכוון את צעדינו

זו מלאכת יומיומית

לא לעכב את האהבה

לא לשקוע

למרות מאבקי הקיום

במישורי הפרט והכלל

העולם מציע לנו את עצמו מדי רגע

ויש בו אושר שאין באוצרו של מלך

כל דבר יכול להיות שער

כל דבר יכול להיות אבן הגולל

האהבה לדבר מה בעולם

דורשת כוח

וגם מחזירה כוח

אבל כמה גבוה כבר אפשר לקפוץ מהמקום

צעד צעד

מבט ועוד אחד

הצטברות של טוב שנותנת סיבה להאמין במשהו

גם אם חסר צורה הוא

ביערות ובמקומות אחרים

בבית ובחדרי הילדים

למצוא את מה ניתן לכלול

בתוך עצמנו

שהוא מחוצה לנו

ואולי זה כל מה שנוכל לעשות

ואולי כמו ששואלים אותי עוברי אירוח ביער: מה יש כאן?

"כלום", אני עונה.

ובתוכי מוסיף: "מלבד הכל".