זוֹ שְׁעַת תְּמוּרָה בָּהּ נַעֲמֹד אִלְמִים

א פֹּה צִפּוֹרִים כְּבֵדוֹת יוֹרְדוֹת לָנוּחַ עַל אִילָנוֹת כֵּהִים כִּנְטוֹת הַיּוֹם, וּבְשָׂדוֹת קְצוּרִים תּוֹעָה הָרוּחַ עַד שֹׁבֶל הָרָקִיעַ הָאָדֹם. מְעֶבְרֵי יָם מַשַּׁב אֲוִיר מָלוּחַ וְסַהַר מִצְטַיֵּר עַל פְּנֵי מָרוֹם, הִבְהוּב לָבָן, זָהִיר וְלֹא בָּטוּחַ כֻּלּוֹ הִסּוּס בֵּין לַיְלָה לְבֵין יוֹם. זוֹ שְׁעַת תְּמוּרָה בָּהּ נַעֲמֹד אִלְמִים עַל גְּבוּל הָאוֹר - לְאָן יִפְנֶה לִבֵּנוּ? הַאִם נַחֲזֹר, אָחִי, הֲנַעֲבֹר? ב כָּל הַחִידוֹת שֶׁחַדּוּ הַיָּמִים שְׁחָקִים כָּאֵלֶּה מֵחָדָשׁ יָעִירוּ אֶת חֲלוֹמָם יַגִּידוּ הַתְּמִימִים וְהַפִּקְחִים אֶת פִּתְרוֹנָם יַסְתִּירוּ. וְשׁוּב יִטְבֹּל לִבֵּנוּ בְּדָמִים וַחֲרָטוֹת שֶׁל שָׁוְא שׁוֹמְרוֹת כָּל צַעַד וְשׁוּב אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת, כָּל הַחִידוֹת שֶׁחַדּוּ הַיָּמִים אָחִי, אָחִי, אֵיךְ נַעֲמֹד אִלְמִים עַל גְּבוּל הָאוֹר - אֵי דֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ? הַאִם נַחֲזֹר, אָחִי, הֲנַעֲבֹר? (לאה גולדברג)

אתמול בערב קייצי בהרי ירושלים

שרה היא את המילים האלו

(מילים ששמעתי בפעם הראשונה)

אלמנה טרייה וצעירה

כבר לא

על גבול האור

שיר שהיה אהוב עליו

שלכד את הרגע היפה ביותר ביום

החמקמק ביותר

שכולו היסוס ושאלה

שכולו הבטחה

קולה היה נקי וחד

ושאלותיה הדהדו למרחקים –

לאן יפנה לבנו?

האם נחזור אחי?

הנעבור?

וכמו שקורה בחיים הללו

שום דבר לא מכין אותך לזה

להלם

לאובדן

לפציעה

לחיים שאחרי

ואין לדעת לאן תוליך אותנו הדרך

והאם אכן תהא זו שעת תמורה

או שמא יוסיף לבנו לטבול בדמים עוד ימים רבים

ואנו עומדים אלמים

על גבול האור

וכמו שהוא היה נוהג לעוות קצת

אולי יש כאן קריאה:

אל נעמוד אלמים על גבול האור

לחזור אין אפשר

אי הדרך לפנינו

נוכל רק לבחור אם להישאר

על הסף

או לעשות כל מה שביכולתנו

כדי לעבור

את גבול

האור

מצרף כאן ביצוע אלמוני של זמרת צעירה

אחר מהביצוע המפורסם של אריק איינשטיין:

https://www.youtube.com/watch?v=kI0iOkKgaFc