עִם קַו הָהָר הַמּוֹבִיל אֶת הָאוֹר

צְבָעִים כְּמוֹ צִפּוֹרִים בְּכָל מָקוֹם אֵין רוֹאִים עַד שֶׁהֵם מַחְלִיטִים לָנוּעַ וּלְהֵרָאוֹת וְאָנוּ עִם קַו הָהָר הַמּוֹבִיל אֶת הָאוֹר הַחוֹזֵר וּמוֹבִיל דְּבָרִים שֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בָּהֶם וּמְסַיְּעִים לָהֶם לְהִוָּלֵד מִתּוֹךְ הָעַיִן הַנּוֹסַעַת אֶל הַמַּיִם עַל גְּדוֹתֵיהֶם עֵצִים מְהִירִים - "הַקְשֵׁב עַכְשָׁו לָאוֹר!" (ישראל אלירז)

באה אל קיצה עוד שנה בגלגל השנים

והזמן אדיש לתוכנה,

לכאבה,

לתפילתה.

הוא רק מונה את הימים הנערמים זה על זה.

ברכות שנה טובה ממתיקות ממלאות את החלל, אך אני נמשך אל מילים נושאות סוד ורמז.

איני בא לסכם דבר וממילא איך אפשר להקיף את כל הרגעים שבהם הלב התעורר, את כל הלבבות החדשים שנכנסו ויצאו מחיי, את כל פיתולי הדרכים בהם הטלטלה נשמתי.

יותר מכל אני מודה עכשיו על המשוררים, שרוח אלוהים ניתנה בידם להצביע על שלא ניתן לגעת.

ולפעמים מספיקה לי רק שורה ואפילו מילה - כדי שייפתחו בי דלתות ההכרה אל מעבר לנראה.

צבעים בכל מקום, בלתי נראים עד שהם מחליטים לנוע ולְהֵרָאוֹת

או שבעצם אלו אנחנו שמחליטים לנוע וְלִרְאוֹת.

לפתוח את לבנו אל העולם,

להוביל אור מבפנים החוצה,

אור חוזר,

המסייע לדברים להיוולד.

אולי זה קצת משוגע

אבל אני יודע שבזכותי נברא השנה לפחות עוד יער שלם,

ועוד כמה לבבות נפתחו ונשמות התקרבו,

ומישהו הרגיש שיש לו מקום בעולם,

שחלה בו תנועה אל הטוב,

גם אם איטית היא.

ולא פחות חשוב, נשלחו אליי אורות רחוקים וקרובים מכל מיני אנשים, וגם מכמה עצים

שנגעו בי ושינו אותי,

והורידו בי דמעות,

והצילו אותי,

ועזרו לי להגיע עד לכאן.

תודה עליהם.

אז ברוח שירו הנפלא של ישראל אלירז:

שנזכה להקשיב לאור

של העולם

שלו ושלה

שלנו

וניתן לו להוליד טוב.