כָּל הַדְּבָרִים נִבְרְאוּ לְרִפּוּי

כָּל הַדְּבָרִים נִבְרְאוּ לְרִפּוּי אַתָּה מַקְשִׁיב לַסֵּבֶל מִתַּחַת לַמַּיִם מֵעָלֶיךָ פְּנֵי יְאוֹר, הָאוֹר מִשְׁתַּבֵּר לְ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם רְסִיסִים נְעוּצִים בָּעוֹר. צוּף לְמַעְלָה, אַתָּה יָכוֹל לְרַפֵּא מַשֶּׁהוּ מִישֶׁהוּ יִגַּע בַּפֶּצַע וְיֹאמַר: תַּרְאֶה לִי מָה יֵשׁ בִּמְגֵרַת הַלָּשׁוֹן שֶׁלְּךָ. כָּל הַדְּבָרִים נִבְרְאוּ לְרִפּוּי מַלְקוֹשׁ הָאוֹר אֵינוֹ אֶלָּא יוֹרֶה שֶׁל אוֹר אַחֵר, וּבְנַפְשׁוֹ אִחוּי. (רון דהן)

שיר טוב הוא חידה לא מפוענחת עד סופה

יציאה למסע מרגש ומסתורי אל הנודע

הוא מכתב שלא הובן לגמרי כשהיא התחילה לקרוא בו.

"כל הדברים נבראו לריפוי".

זוהי אקסיומה שאין עליה עוררים וכולם יודעים אותה?

זוהי כמיהה של לב כואב?

זוהי הבטחה למי שעוד מעט מתייאש?

זו אמירה צינית שאין רעה ממנה?

בשבוע האחרון הקשבתי ללא מעט סבל. סבל כל כך קשה ונורא שזה מרגיש שאין לי באמת דרך להבינו. אני שומע אותו כמו מתחת למים. ראיתי את הרסיסים נעוצים בעור.

האם זה אור שמשתבר או זיכרון הנעוץ בבשר?

אתה יכול לרפא מישהו. אתה יכול (אולי, במקרה הטוב) לרפא משהו.

אולי מתישהו נראה הד קלוש של אור שפעם ידענו.

אולי מתישהו נרגיש שמשהו מתחיל להתרפא.

אבל כל הדברים נבראו לריפוי.

כל הדברים נבראו לריפוי.

כל הדברים נבראו לריפוי.

תשנן את זה כל עוד תוכל.

בין לבין הפגישות ורגעים.

אל תיתן לעצמך לשכוח.

אל תיתן להם לדעת שזה מה שאתה מאמין בו,

כי זה כמו סדין לשור.

וגם אל תאמין בזה באמת.

זה מסוכן.

זה לא אמת עבור מי שחי בעולם הזה.

זה שומט את האדמה מתחתינו.

אולי הכל נברא לריפוי בעולם הבא.

לא בעולם הזה.

בעולם הזה יש רפואה,

ויש קצה.