מָתַי הִסְפִּיקוּ הַשָּׁנִים לְהִשְׂתָּרֵעַ

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא פְּלַסְטִיק בֶּחָצֵר, שְׂמִיכָה דַּקָּה, יָרֵחַ כִּמְעַט מָלֵא. אֵדִים עוֹלִים מִכּוֹס הַתֶּה מִתְפּוֹגְגִים אֶל הָאֲוִיר הַקַּר. כָּךְ נִרְאֶה הַמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מְטַפְטֵף שֶׁקֶט אֶל גּוּפִי. מָתַי הִסְפִּיקוּ הַשָּׁנִים לְהִשְׂתָּרֵעַ - כְּמוֹ פְּרוּסוֹת תַּפּוּחַ מַצְהִיבוֹת עַל הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח, כְּמוֹ עֲרֵמַת גְּזָעִים מַמְתִּינִים לַבְּעֵרָה. וּלְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְ, מִלְּבַד אֶל הַשִּׁירָה? יֵשׁ לִי בַּיִת, וְיֵשׁ אֶפְשָׁרוּיוֹת לִכְתֹּב עַל כִּסֵּא, יָרֵחַ וּמְדַבֵּר, וְאוֹר מוּבָס מַמְתִּיק בַּחֲשֵׁכָה. וּבִרְגָעִים כְּמוֹ עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹהֶה וּמִתְפַּלֵּא אֵיךְ מְדוּרַת חַיִּים דּוֹלֶקֶת בְּדִיּוּק לְגֹדֶל מִדּוֹתַי. (אלנתן מיה)

חגגתי השבוע יומולדת ארבעים. שזה משהו בעולם. השנים נערמות זו על זו כמו גזעים או תפוחים, וזה כבר לא מעט. מתי זה קרה שהגעתי לגיל הזה? ומה עם אותו ילד או נער שהיה בתוכי לפניי? ומה אם אני מרגיש בשנים האחרונות צעיר ברוחי ובגופי יותר מאשר לפני עשור, זה נחשב? ויחד עם זאת אני מרגיש שלא יהיו כאן דרמות. לא חיכיתי לגיל ארבעים כדי להקשיב פנימה, לפנות זמן לעצמי וליקיריי או להגשים חלומות. אין לי משאלות לצנוח ממטוס או לחצות את הים בשחייה או לטפס על ההר הכי גבוה באפריקה. אני מרגיש שבמובן מסוים כבר הגעתי. יש עוד רצונות ומשאלות להגשים אבל בתוך החיים, עם אשתי וילדיי וחבריי ותלמידיי, כאן בארץ הזו.

התובנה שלי ממרום גילי היא שאין לי תובנות מיוחדות. אין מתכון לחיים מאושרים ושמחים. אין מתכון להימנע מכאב. הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא שאנשים שנכנסים לך ללב הופכים את המסע הזה לדרך ששווה לילך בה. וגם שהיציאה לטבע הצילה את חיי. וגם ששירים הם יותר מפרחים ויותר מחלום. וזהו. אשתי היקרה והמהממת ארגנה לי הפתעה בדיוק למידותיי - מפגש עם משפחה חברים קרובים שמלווים אותי כבר שנים ארוכות ושבמהלך במלחמה כמעט לא התראנו, ומוסיקה חיה של הצמד תמר ונתנאל, שהמילים והמנגינות שלהם נגועים עמוק בלב. היה ערב מופלא ומרגש... מיד לאחריו יצאתי לסדנת מדבר עם המחזור הנוכחי של הקורס השנתי, שהייתה נוגעת ללב באופן מיוחד. אני מברך את עצמי ואתכם בברכה שפעם שמעתי - שתמיד נרצה את מה שכבר יש לנו. ותודה לאלנתן מיה על השיר המדויק שמתאים לי בול עכשיו, חוץ מהבית האחרון אותו השמטתי.