עָבָר שֶׁל עַם

נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים, מָה רַבּוּ הַסִּפּוּרִים, לִי יִלְאַט הָאוֹר לִי יִלְאַט הָאוֹר; עַל דָּמִים וְכִשְׁלוֹנוֹת, עַל תְּרוּעוֹת שֶׁל נִצְחוֹנוֹת, עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר, עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר. עֵת אֶרְאֶה אוֹרְכֶם הַקָּט יַעֲטֵנִי צֵל בַּלָּאט, קוֹל אֵלַי יִקְרָא, קוֹל אֵלַי יִקְרָא: יִשְׂרָאֵל, שָׂבַעְתָּ קְרָב, אֶפֶס גַּם יָדַעְתָּ רַב, עֹז וְתִפְאָרָה, עֹז וְתִפְאָרָה. וּגְדֻלָּה הָיְתָה לְךָ וַתִּכּוֹן הַמַּמְלָכָה, וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ, וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ. קוּם, בֵּיתְךָ שֵׁנִית קוֹמֵם וְחַדֵּשׁ מִבְצָר שׁוֹמֵם! קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ! קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ! נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים כֵּן סִפְּרוּ לִי סִפּוּרִים עַל עָבָר שֶׁל עַם עַל עָבָר שֶׁל עַם. וַאֶשְׁמַע כָּל נֵר וָנֵר לִי קוֹרֵא: קוּם, הִתְעוֹרֵר, עַם חָיָה וָקָם! עַם חֲיֵה וָקָם! (מוריס רונפלד)

מכל שירי החנוכה השיר "נרותי הזעירים" הוא האהוב עליי מכולם. אולי זה הלחן הנוגה והנוסטלגי, אולי אלו המילים המדלגות בקלילות מאדם לעם וחזרה לאדם. ייתכן וזה דמיון ולא זיכרון, מי יודע, שאמי שרה לי את השיר הזה בילדותי בחורף. היום אני עומד בקרוב להדליק נר שני במושב תקומה (כמה סמלי) בעוטף עזה, בלי משפחתי לצידי, והשיר הזה נוגע בלבי בצורות חדשות: "קרבות של דרור", "קול אליי יקרא", "ותישא הראש", "קום, עלה וכבוש", ובמיוחד - "ואשמע קול נר ונר לי קורא: קום, התעורר, עם חיה וקם". המלחמה הפיחה רוח חיים באני הלאומי שבי, שהלך והתדלדל עם השנים. אחרי זמן רב אני שוב מתרגש מלהרגיש חלק מהעם המיוחד הזה, משרשרת הדורות המלאה בסיפורים של מלחמה על דרור, מלחמה על החיים.

אני חושב שזה רובד נוסף שמתגלה לי עכשיו בתוך השער של נוכחות - להיות נוכח במלואי משמעו גם ברובד עמוק להרגיש שאיני ניצב כאן לבדי, בזמן ובמרחב, אלא נוכחותי מתפשטת לתקופות אחרות ולאנשים אחרים, שהם חלק מעצמיותי. והשיר הזה מחבר בדיוק את הנקודות האלו בין האישי ללאומי, וגורם לי להרגיש קצת יותר שלם. את השיר כתב המשורר היידי מוריס רוזנפלד לפני למעלה ממאה שנים ("די חנוכה ליכט"), והוא זכה לשלל תרגומים בשפות שונות לאורך השנים שהעניקו לו גוונים שונים. התרגום הזה הוא של ראובן גרוסמן, והוא זכה לביצוע יפהפה של רוחמה רז. מאחל לי ולנו לשאת ראשנו, לקום ולחיות. חג חנוכה שמח ושבת שלום!